יום שני, 2 בנובמבר 2015

שיר מחאה נגד השלטון והשליטים

"הנה משום מה לעולם, לעולם לא אהיה לשליט!" – שיר מחאה של ולימיר חלבניקוב נגד השלטון והשליטים / ד"ר דוד שחר
על השלטון כאחד היסודות ההכרחיים לקיומה של מדינה, ראו פרק 1 בספר הלימוד "ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית". "שלטון" מעצם מהותו נזקק לעוצמה ולסמכות ומחזיק בידיו כוח רב. בגלל הכוח הרב שבידיו והשימוש שהוא עושה בכוח הכפייה, השלטון הוא מושא לביקורת מסוגים שונים וביסודה החשש שהעוצמה הרבה שבידי השלטון תנוצל לרעה (ראו גם פרק 24 בספר הלימוד על עקרון הגבלת השלטון).
אחת הדרכים לביקורת הממסד השלטוני היא באמצעות יצירות ספרות שמטרתן להתריס כנגד השלטון והשליטים. ביקורת על הממסד השלטוני באמצעות שירה היא ביטוי ייחודי לכך. למשוררים יש לעתים מעמד החורג מהמרחב האמנותי-פואטי, והם תופסים את ייעודם לא רק כמשפיעים בתחום התרבותי-אסתטי, אלא גם כמייצגים של ערכים לאומיים וחברתיים, ומבקשים להעמיד על סדר היום של המודעות את עניינו של הכלל ולפעול בכתיבתם האישית כשליחי ציבור.
כדוגמא לביקורת מעין זו נביא שיר של המשורר הרוסי הנודע ולימיר חלבניקוב (1922-1885). חלבניקוב הוא משורר רוסי מהבולטים בפוטוריזם הרוסי של ראשית המאה ה-20, והשיר הוא ללא שם.

שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי
לְהָבִּיט אֶל כּוֹכָבִים, -
מִלַּחְתּוֹם עַל פְּסַק-דִּין שֶׁל מָוֶת.
שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי
לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹלָם שֶׁל פְּרָחִים,
הַמְלַחֲשִׁים: "זֶה הוּא!"
בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי הַגָּן, -
מִלִּרְאוֹת קְנֵי-רוֹבִים,
הַהוֹרְגִים אֶת הַמְבַקְשִׁים
לְהָרְגֵנִי.

הִנֵּה מִשׁוּם מָה לְעוֹלָם,
לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה לְשַׁלִּיט!

(מתוך: אברהם שלונסקי, לאה גולדברג (עורכים), שירת רוסיה,
הוצאת הקיבוץ הארצי, 1942, עמ' 109)


שירו של חלבניקוב הוא שיר מחאה מובהק המבטא ביקורת על הפעולות הנדרשות משלטון ושליטים ומציג את המציאות הפוליטית באופן ביקורתי. העולם הפוליטי מוצג בו כעולם אלים מטבעו ששולטים בו דפוסים של התנהגות אלימה.
שירו של חלבניקוב הוא מצד אחד שיר לירי המבטא את יתרונו של המשורר על פני השליט: המשורר מצוי בדיאלוג מתמיד עם הכוכבים והפרחים (עולם הטבע) ומהם הוא שואב את כוחו ומשמעות חייו, בעוד שהשליט מצוי כל העת במאבקים ובמבחני כוח. מצד אחר, השיר הוא למעשה גם שיר מחאה בעל מסר פציפיסטי המעדיף את חיי השלווה והשלום בחיק הטבע על פני תהילת השליט ועוצמתו הנקנית בדם אויביו-קורבנותיו. אף שהמשורר מבקש להביע אמירה פוליטית ביקורתית, נראה שהוא מכיר למעשה במציאות הפוליטית שבה נדרש משליטים לקבל החלטות אלימות קשות, אבל את סיפוקו הקיומי הוא רוצה למצוא  דווקא באמצעות חלופות אחרות.

לדיון:
1.באמצעות אילו דוגמאות בוחר המשורר להציג את השלטון ואת הפעולות הנדרשות משליטים? אילו תחומים הם מייצגים? מדוע בחר דווקא בהם?
2.מהי הביקורת העולה מן השיר כלפי שלטון ושליטים?
3.מהו הסיפוק שמבקש המשורר למצוא בחייו? מדוע אין לו צורך במעמד של שליט?
4.חוו דעתכם: עד כמה לביקורתם של משוררים על הסדר החברתי והפוליטי יכולה להיות השפעה על הגבלת כוחו של השלטון?